אפילו בתקופתנו של טכנולוגיה גבוהה, השכלה וידע, לא כל אדם יודע מהו מרובה. אגב, ידע זה לא משהו מאוד הכרחי, כי המכשיר הזה משמש במעגל צר, אבל לא מזיק להבין את המונח הזה (לפחות רק לפיתוח כללי).
אז, מרובה הוא מכשיר מיוחד המצויד בכניסות רבות - אות ובקרה. למכשיר זה יש רק פלט אחד. חשוב שניתן יהיה להעביר את האות ליציאה מכל אחת מהכניסות, שלבחירתן נעשה שימוש בשילוב מיוחד של פולסים.
בסך הכל, ישנם שני סוגים של מכשיר זה - ישנם מרבים אנלוגיים ודיגיטליים. עקרון הפעולה עבור סוגים אלה שונה לחלוטין.
לכן, במכשיר דיגיטלי, רמות לוגיות מועתקות מהקלט שנבחר אל הפלט. סוג זה קל מאוד לשימוש, אבל לא מושלם.
אבל המרבב האנלוגי הוא מכשיר מורכב יותר. בו, הקלט והיציאה מחוברים בחשמל, ונוצר מתח, אבל רק אחד חלש.
אי אפשר לומר אנלוגימרבב, הנקרא גם מתג, משלב שני מכשירים בו-זמנית: מכשיר זה יכול לבצע לא רק את הפונקציה שלו, אלא גם את כל הפעולות הגלומות ב-demultiplexers. זה עושה את זה הרבה יותר נוח לשימוש.
כפי שהשם מרמז, המכשיר האחרון הוא בדיוק ההפך מהראשון - הוא מסוגל להעביר אות מהפלט לאחת מהכניסות. זה אפשרי מכיוון שמרבב אנלוגי מחבר אותם חשמלית.
אבל עבודה עם מכשיר זה בלתי אפשרית ללא עזרת מנגנוני עזר. יחד איתו, נעשה לרוב שימוש במעגל בקרה עם כניסות שניתן לכתובות ומאפשרות.
לאחר שהבנו מהו מרבב אנלוגי וממה הוא מורכב, נוכל לדבר על הדבר החשוב ביותר - על המטרה שלו. מכשיר זה משמש להמרת קוד בינארי - במקביל לטורי ולהיפך. במילים פשוטות, הוא מחליף אותות.
התקן זה עובד די פשוט: הוא קובע באופן עצמאי אילו מהכניסות צריכות להיות מחוברות ליציאה באמצעות המספר של הראשון והקוד הבינארי של השני - הם חייבים להתאים זה לזה. והתכנית עם קודי כתובת עוזרת לאדם לעקוב אחר פעולת המכשיר.
זה נעשה בפשטות, בהתחשב בכך שלכל מרבבי אנלוגי יש את אותו ייעוד קלט.
אז, למשל, אם קלט הכתובת כולל את הקוד "00", אז האותביציאה יהיה שווה לזה שבכניסה, המצוין באפס, הקוד "01" מציין אות מהקלט הראשון, ו- "10" - מהשני. הקורא יכול להמשיך בעצמו.
נותר רק לתת דוגמה שמדברת על הצורך להשתמש במכשיר הזה בחיים.
נניח שלנבדק יש איזה ארבעה אובייקטים המשדרים אותות, והמכשיר הקיים יכול "לקרוא" רק אחד מהם. במקרה זה, מובנה מרבב בלוח שלו, אשר בעצמו בוחר את המתאים היחיד.
