הרווח הוא ההפרש בין כל ההוצאות וההכנסות שהתקבלו. הוא מאפיין את רמת היעילות של המיזם. החשבונאות להיווצרות וחלוקת הרווחים באה לידי ביטוי במאזן. אבל בצורות האיזון, נבדלים כמה מהזנים שלו:
1. רווח גולמי, הוא מחושב כהכנסות מכירה - עלויות ייצור (עלות).
2. רווח מכירות - מחושב כרווח גולמי - הוצאות ניהול.
3. רווח לפני מס. הוא נוצר מההפרש של המדד הקודם עם הכנסות והוצאות אחרות.
4. רווח נקי. זה בדיוק סוג ההכנסה העסקית שנשארת לאחר תשלום כל המסים.
סכום הרווח תלוי ישירות בסכום ההכנסות מהמכירה ובעלות הייצור. אבל זו הגדרה חשבונאית של רווח, יש גם הגדרה כלכלית. לדבריו, הרווח תלוי בכמות הסיכון היזמי, וככל שהוא גבוה יותר, כך גדל הסיכוי להכפיל את הרווח.
ערכו מושפע לא רק ממחירי חומרי הגלם והחומרים, אלא גם ממצב השוק. אם מיזם מוכר מוצרים חדשניים שאין להם מתחרים, הרווח יהיה גבוה יותר.
חלוקת הרווחים מתבצעת באופן שווה לחידוש הכספים ולמטרות ייצור. הרווח הנקי של הארגון מושקע לפיתוח ייצור ועידוד הצוות. כמו כן, החלוקה והשימוש ברווחי הארגון מתבצעים בסניפים הבאים:
1. קניית ציוד חדש או שיפוץ ציוד קיים.
2. הגדלת ההון החוזר העצמי, שאבד כתוצאה מהאינפלציה.
3. החזר הלוואות או תשלום ריבית עליהן.
4. הגנה על הסביבה מפני זיהום.
5. בונוסים לצוות.
לפיכך, חלוקת הרווחים מתבצעת בשני כיוונים:
- לצבירה, כלומר. הגדלת חלק מהנכס,
- לצריכה. השקה על מעגל כספים חדש לקבלה נוספת.
במקביל, לא צריך להוציא את החלק שנצבר מהרווח בתקופת הדיווח הבאה. אפשר להשאיר אותו עד שהארגון, מסיבה זו או אחרת, יתחיל לספוג הפסדים. ואז החלק הממומן ילך לכיסוי ההפסדים. הרווח המיוחס לצבירה הוא תוצאה של עסק הפועל בהצלחה ובעצמאות כלכלית.
אם נשקול את המניההחברה, אז חלוקת הרווחים לקרנות מכסה את הגדרת הבעלים של הקרן, שיכולה גם להיות שונה. קרן הצריכה נמצאת בידי קולקטיב העבודה (אך גם אם לא, היא מחולקת לפי צורכי העובדים). לפיכך, כספים אלו אינם שייכים להון המיזם. וקרנות הצבירה הן רכושם של בעלי המניות והמייסדים. החלק החופשי של הרווח, ככלל, מתווסף להון המורשה.
חלוקה נכונה של רווחים מבטיחה את היציבות הפיננסית של החברה בשוק והרחבת היקף העסקים שלה.
